מתי לאפשר למערכת החיסון של ילדינו לעבוד לבד ומתי צריך להתערב בריפוי הטבעי?
סוגיות בצורך בטיפול בעת התקררות
פניות רבות מאנשים מקסימים מגיעות מתחת פני השטח לשאלה המהותית – איך ומתי צריך להתערב* בשביל לעזור לגוף החולה ?
אצל חלקם יש שאלה עמוקה יותר מתחת – איך זה שצריך להתערב לטובת הבראת הגוף ? הוא לא אמור לדעת להגיע לזה לבד ?
תשובה מהירה וכללית ואז הסבר. – צריך להתערב הרבה פחות ממה שאנחנו מתערבים אבל יש מצבים שללא התערבות זה יכול להיגמר מאד רע.
ולהסבר – ילד חולה שמאבד תיאבון ומעלה חום או שיעול או הקאות ושלשול מבחינת הורים רבים זה מצב מצוקה שמחייב התערבות. מבחינת רפואת הגוף זו חדירה של מחולל מחלה והתפתחות של התקררות. זה יכול להיות תוצאה של שתי סיבות – הראשונה – חדירת מחולל מחלה חזק לתוך הגוף והתגייסות מערכת החיסון כדי להתמודד ולגרש את מחולל המחלה. הסיבה השניה היא חולשת הגוף שבאה לידי ביטוי בחולשת מערכת החיסון עד רמה שמאפשרת למחולל מחלה, גם אם אינו כה חזק, לחדור לגוף ולייצר מחלה.
צריך לאבחן כדי לגלות את סיבת המחלה. לרוב נגלה את שתי הסיבות שחברו יחדיו ואז הטיפול יהיה משולב – החלשת מחולל המחלה ובמקביל חיזוק מערכת החיסון. השילוב הזה עונה על שתי הסיבות שהוזכרו והוא מחזק את מערכת החיסון ומאמן אותה להיות קשוחה יותר בעתיד.
אז למה כתבתי שאנחנו מתערבים יותר מדי?
כשאנחנו מגדירים נוכחות של מצוקה אנחנו רוצים לעשות משהו כדי לשנות את המצב. אנחנו מרגישים שעשיה תוכל לשנות את החוויה ולעזור לנו בדרך החוצה מהמצוקה. אז בעצם למה לחכות עם ההתערבות ? ואיך אפשר אחרת ?.
צריך להבין שלהתערבות רפואית יש מחיר. אנחנו מעבירים לגוף מסר שאנחנו לא סומכים על מערכת החיסון שלו ושיש לנו פתרון חלופי. הגוף, מצידו, מקבל את המסר ואחרי כמה התנסויות כאלה הוא מפנה פחות משאבים לחיזוק ופיתוח מערך החיסון והילד הופך להיות פגיע יותר ויותר למחוללי מחלה שמסתובבים באזור (אנחנו מקבלים בקליניקה ילד עם מחלות חוזרות בתכיפות רבה).
הרעיון של חיזוק מערכת החיסון הוא מאד הגיוני – כשאנחנו רוצים לחזק שריר מסוים במערכת השלד שלנו אנחנו לוקחים משקולות ועושים תרגילים שמאמצים את השריר. הוא, מבחינתו, מבין שיש דרישה שיתחזק ואכן הוא גדל ומתחזק.
זו התבנית לכל דבר שאנחנו רוצים לחזק
מערכת החיסון פועלת באופן זהה – היא צריכה מאמץ כדי לגדול ולהתחזק. ה"אימונים" שלה הם התקררויות ומחלות קלות אחרות. על רוב המקרים של חדירת וירוסים או חיידקים, מחוללי מחלה, הגוף משתלט בכלל בלי להודיע לנו זאת אומרת שהוא מרחיק את איום ההתקררות עוד לפני שיש סימנים של מחלה. התקררות פורצת החוצה וגורמת לגוף להיות "חולה" רק במקרים שדורשים מאמץ גדול של מערכת החיסון ובשביל שתוכל להתמודד במאמץ המיוחד הזה אנחנו מעדיפים שתהיה חזקה ומנוסה כמה שאפשר.
מאות הילדים שליוותי במשך יותר משני העשורים האחרונים צלחו כמעט את כל ה"מחלות" הגופניות ללא התערבות תרופתית והם לא ילדים חריגים או מיוחדים פשוט אפשרנו למערכת החיסון הפנימית שלהם להתבגר ולהתחזק כדי שתוכל להיות חסונה מול מחוללי המחלה.
מערכת החיסון היא מערכת שאפשר לחזק בצורות שונות –
א. התמודדות עם מחלות תחת ליווי מקצועי ובלא התערבות תרופתית.
ב. תזונה תומכת ומזינה.
ג. פעילות גופנית ספורטיבית.
ד. הקפדה על מספיק שעות שינה.
ה. שמירה על שמחת החיים של הילד.
ו. דיקור סיני במקרים שכבר החלה ההתקררות.
אז מתי כן צריך להתערב תרופתית?
רופא הילדים צריך להיות בתמונה ברגע שמדובר בהתקררות משמעותית. מומלץ לשמוע את אבחנתו ובמידה והוא מפנה לטיפול תרופתי – לשאול אם אפשר להמתין עם תחילת השימוש עוד יומיים שלושה. בד"כ זה זמן מספיק כדי לראות את המחלה משנה נתיב ומתחילה לסגת. הרבה מהילדים המטופלים בקליניקה באים לכאן בימים אלה והטיפול יודע לעזור לגוף להתחזק ולמחרת כבר יש שינו משמעותי במגמת המחלה. רופא הילדים, כמו כל מי שמקיף את הילד ורוצה בטובתו, ברוב במקרים יאפשר מתן של טיפול מחזק שהדיקור יודע לעשות. לטובת הילד והתחזקותו – מאד מומלץ לבחור בדרך שמעצימה אותו ואותנו בתור הורים.
הבחירה מתי להתערב בהתקדמות המחלה היא רגישה – נסו לשתף את רופא הילדים ואת המטפל בקבלת ההחלטה ותראו שיש בכוחכם לעזור לו לצמוח.
* "להתערב" הכוונה שימוש באמצעים כימיים בצורה של כדורים ותרופות.